רחמים עצמיים

מיומנה של רחמנית עצמית:

שבוע 27 מביא איתו כייף וכאב בו בזמן.
כייף לראות את הבטן הקטנטנה שלי גדלה ומתפתחת מרגע לרגע, להרגיש את העוברית השובבה שלי בועטת לכל עבר, גם אם אני ישנה, רוקדת או אוכלת, לא משנה לה השעה והיא לא בוחלת באמצעים ואז פתאום כמו משום מקום הוא מגיע, הכאב.
הכאב האחרון הגיע דווקא בעקבות פעילות מרובה שלי, יום של טיולים עם החמים שלי והבן זוג בפסח, בין ישיבה במסעדה מול הנוף המהמם של נמל קיסריה לטיול רגלי בפארק הנחל המשתקם של חדרה לבין גיחה קטנה ל"גבעת אולגה" לראות את החאפלה המרוקאית של ערוץ 24 לכבוד המימונה זה קרה, נתפס לי הגב התחתון.
לא ציפיתי, אבל בינינו בהריון הזה כבר שום דבר לא מפתיע אותי, לא בדיוק הגב, אלה יותר כאבים מעצם הזנב שמקרינים לי על רגל שמאל.
וככה, אחרי יום שמשי, עמוס במשפחה, צחוק וטבע סיימתי עם רגל משותקת וגניחות כאב מפעם לפעם.
אני מודה ומתוודה שברגע שזה מגיע לכאב אני בכיינית אין סופית שגונחת מכאב וכל שנייה יוצאת לי יפחת "סבתא יאכנה" שכזאת בצורת "אוף" ו"איה", אולי כדי שירחמו עליי ואולי כדי שאוכל להתמודד עם הכאב ולהוציא אותו החוצה, בכל מקרה, למרות הקושי, אני מנסה לגמול את עצמי מהיפחות והרחמים העצמיים.
בכל כאב כזה שהגוף שלי שולח לי אני מנסה לחשוב על החיובי ולא על השלילי, לתרגל נשימות ולהזכיר לעצמי שהכל זמני ועוד מעט כל הכאבים ואי הנוחות יעברו ויחלפו ובמקומם יגיע השי שלי, שחיכיתי לו במשך 9 חודשים ובשבילו ספגתי את כל אי הנעימויות הללו מתחילת ההיריון.
זה לא פשוט לעשות את זה, במיוחד שהכאב תופס אותך לא מוכנה ומונע ממך לזוז.
אני לא יכולה לקום מהספה או מהמיטה ופשוט להתרכז בדברים אחרים כמו לסדר את הבית, לבשל, לאפות או כל פעילות כזאת שמעסיקה גם את הגוף וגם את הנפש, במקום זאת, אני מרותקת לספה, בוהה בשני הכלבים שלי ישנים בצד אחד ובצד השני בוהה דרך המרפסת בכביסה המתנופפת לה בשלווה.
למרות אי היכולת שלי לנוע בחופשיות ברחבי הבית, מצאתי משהו שכן קצת מעסיק אותי ומשכיח את המחשבות והכאב וזאת הכתיבה שלי. הכתיבה אליכם וכתיבת השירים שאצלי תמיד הוכיחה כמטפלת בגוף ובנפש.
המלצתי אליכן נשים יקרות שחוות את אותן התסמינים ה"כייפים" שאצלי, התרווחו לכן על הספה או על המיטה ועשו משהו שלא מצריך ממכן יותר מידי תזוזה כמו למשל לשמוע הרפיות או שירים שעושים לכן טוב, סרגו, רקמו, כתבו ביומן או במחשב, צבעו לכן מנדלות מרגיעות, כנסו לאינטרנט ותראו סרטונים מצחיקים, כל דבר שיכול להשכיח קצת את אי הנוחות ולרומם את הנפש.
הכי חשוב שלא תתנו לכאב להכתיב לכן את מצב הרוח, זכרו שהכל זמני והכל עובר.

תהיו טובים,
באהבה,
אני.

פארק-נחל-חדרה

פארק נחל חדרה

מקס נח אני כותבת

מקס נח אני כותבת

מודעות פרסומת