פתאום 30

מיומנה של סופרת לאחור:

שבת בבוקר, יוצאת לשתות קפה בגינה הפורחת של ההורים של בן הזוג.
הכל שקט, אפשר לשמוע רק ציוץ ציפורים ומידי פעם איזה כלב נובח.
בעודי לוגמת מהקפה, נהנית מהאווירה הפסטורלית והשקטה הילד של השכנים מתחיל לצרוח בקולי קולות "אמא, אמא, אמא…" ישר קמתי מהכיסא, חשבתי שהוא נפצע והוא צריך עזרה.
הלכתי למקור הצרחות, הצצתי מעבר לגדר ומה אני רואה שם? ילדון שקופץ על טרמפולינה ובשביל השעשוע צורח לאמא שלו שיושבת בכסא לידו.
לא ידעתי אם לצעוק לאמא שתשתיק את החצוף הקטן כי בכל זאת שבת בבוקר ויש פה אנשים שעוד לא התעוררו לגמרי או לצעוק לילד המקפץ שיקרא גם לאבא בשביל הגיוון.
בעודי מתמרמרת על הפרת השקט והעצבים שמבעבעים בי אחרי שבמשך 20 דק' ברצף הוא צורח "אמא!!" זה היכה בי, היום נכנסתי לשבוע 30.
התחשק לי לקום מהכסא ולצרוח בעצמי לאמא שלי אבל אמא שלי בקושי שומעת שאני בחדר לידה אז אני בספק אם היא הייתה שומעת 50 ק"מ ממנה.
החששות וההתרגשות מתחילים להתערבב להם יחד, הרבה "מה אם" עוברים לי בראש בתקופה הזאת אבל הציפייה והסקרנות לגלות את פרי הבטן שלי גדולים וחזקים יותר מהכל לכן ברגע שאני מרגישה אותה בועטת הכל נמחק כלא היה.
בעודי ממשיכה לשבת וליהנות ספק לסבול מהפרת השקט מהילדון ליד אני מהרהרת בכל מה שעברתי ב30 השבועות האחרונים, הדבר שהכי הורגש בכל התקופה הזאת מבחינתי הן תופעות הלוואי.
עד עכשיו עברו להן התופעות המרנינות של שני השלישים הראשונים ועם שבוע 30 הגיעו תופעות חדשות שיש להתייחס אליהן בכובד ראש, או בקוטן ראש תלוי כמה אתן(ם) (א)נשים זורמות(ים).
בשביל אלה מכם שטרם חוו את נפלאות ההיריון אפרט כמה מהן:
התופעה הראשונה שהגיעה עם השליש השלישי היא אי היכולת להירדם בלילה.
לא משנה כמה אני עייפה ומותשת ברגע שהגוף שלי מרגיש את המזרן תחתיו הוא כאילו עושה דווקא ומסרב לכבות את המנגנון ולהיכנס למצב שינה.
דרך מועילה שמצאתי שעוזרת לי להירדם היא להקשיב להרפיות דמיון מודרך.
לכל אלה שפחות מתחברים (כמוך אמא ) תנסו פעם אחת מכל הלב ותראו כמה זה יכול לשנות חיים.
שיטה נוספת שגיליתי היא פשוט להעיר את בן הזוג (לא כדי לחפור לו על אירועי היום ) ולהתיש את שניכם. תאמינו לי שני הצדדים יוצאים מורווחים.
התופעה השנייה שהגיעה היא נפיחות כיפית בידיים וברגליים.
העצות ששמעתי ויישמתי הם להרים את הרגליים בכל הזדמנות ולטבול אותם בגיגית עם מים קרים.
למרות אי הנוחות אני אופטימית ומקווה שזה ישמש אותי לטובה כשאהיה בבריכה ואצטרך לצוף, מקווה שזה יזניק אותי מעל פני המים.
תופעה שלישית שלקחתי איתי עוד מהשלישים הקודמים היא כאבים בגב התחתון ועצם הזנב.
טיפ שעזר הוא לבכות הרבה ולהתלונן לבורא עולם למה דוד לא יכול לסחוב את ההיריון במקומי.
ועכשיו ברצינות- מיקה הנפלאה, מדריכת קורס ההכנה ללידה שהשתתפנו בו, הכירה לי תרגיל עם כדור פיזיו ששחרר לי את הגב בצורה מדהימה.
התרגיל מצריך שני אנשים, את על הברכיים נשענת כל כולך על הכדור, ממש מחבקת אותו, ובן הזוג/כל אדם אחר לוחץ עם כפות הידיים בשתי נקודות בגב התחתון תוך כדי נענוע עדין עדין עדין של האגן.
בנות רוצו לקנות כדור פיזיו (אחד שיתאים למידות ולצרכים שלכן) ונסו את התרגיל הזה הוא משנה חיים.

תרגיל שחרור לגב התחתון יחד עם מיקה

תרגיל שחרור לגב התחתון יחד עם מיקה

עד כה אני מתמודדת בגבורה עם רוב תופעות ההיריון, אני משתדלת לחייך, גם כשאין סיבה כי כואב, מעיק ומציק.
אני משתדלת לחשוב מחשבות חיוביות ולהזכיר לעצמי שרק עוד קצת ופרי הבטן שלי תגיע ויהיו לי סיבות חדשות לבכות עליהן, כי כאלה אנחנו, תמיד נמצא על מה להתבכיין.
כמובן שהפסקה האחרונה נכתבה בהומור, כמו שסבתא שלי אומרת, בכי לא מביא לשום מקום, צחוק כן.
אז נשים יקרות אשר חוות את משבר שבוע ה30 כמוני, אל ייאוש, תזכרו שרק עוד קצת (ביננו מה זה עוד 8-10 שבועות) והגור/ה שלכן יהיו איתכן.

תהיו טובים,
נשיקות,
באהבה,
אני.

מודעות פרסומת