בלאגן

מיומנה של הורמונלית מתוסכלת:

שבוע 38+1 ההורמונים, החום והרצון העז שהילדה תצא ממני וכבר תהיה בין זרועותיי נותנים את אותותיהם.
אני לגמרי מסתכנת בפלישה חדה לזוגיות שלי אבל לפעמים אישה צריכה לפרוק ולשתף אחרות.ים שחוות.ים את אותן התחושות ולהבין שזה לגיטימי וטבעי ועוד אנשים חווים אותם ושורדים כדי לספר.
האיש שלי מעצבן אותי, כן, כן יקיריי מה שקראתם, מעצבן אבל ממש.

אתם בטח חושבים איך היא מוציאה את זה מהפה (או יותר נכון כותבת את זה ככה שחור על גבי לבן על הדף) בלי לחשוש שכל מי שקורא את הבלוג ידע מה הן מחשבותיה העמוקות והסודיות ביותר ומה מתרחש מאחורי דלתיים סגורות אבל לפעמים אישה פשוט צריכה להוציא את שעל ליבה החוצה.

אתחיל ואומר שהאיש שלי הוא הבן זוג הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי, הוא מפרגן מכל הלב בכל תחום ובכל דבר שאני עושה או חושבת לעשות, הוא תמיד שם, לא משנה מה קורה בדרך.

למשל כשהחלטתי שאני לא מוכנה לחזור לעבוד במשרד האחרון שעבדתי בו כי העבודה שאבה לי את כל האנרגיות בגוף ונסכה בי ההבנה שאני לא בנויה לעבודה משרדית של שמונה עד חמש ואני פשוט חייבת למצוא את מה שעושה אותי מאושרת בחיים גם אם זה מצריך ממני להירקב בבית ולבכות עד שאמצא את הכוחות להתאפס ולמצוא את מה שמניע אותי הוא היה שם מאחוריי.
עוד אחורה בזמן שהינו זוג חברים שנפגשים בסופי השבוע, שהחלטתי ללמוד הוא היה שם, שהחלטתי לפרוש אחרי חצי שנת לימודים בעודי בוכה דמעות קורעות לב הוא היה שם ותמך בי ובהחלטות שלי.
אחרי זוגיות של ארבע שנים שהחלטנו לעבור לגור ביחד אבל בי בער הצורך להגשים חלום וללכת לעשות את הטיול הגדול אחרי צבא (או אחרי העבודה הגדולה שאחרי הצבא) הוא היה שם, עזר לי להעביר קרטונים מהדירת שותפים שלי ברחובות לדירת שותפים שלו באריאל ופחות מחודש אח"כ הוא ליווה אותי לנתב"ג חיבק אותי ושחרר אותי לחוות יבשת אחרת שחיכיתי לה כ"כ הרבה זמן.
עכשיו שאנחנו גרים יחד ועומדים להגדיל את התא המשפחתי שלנו הוא עדיין תומך בלי גבול, אבל בחיים כמו בחיים השחיקה הקלה נותנת את אותותיה ולפעמים אני מוצאת את עצמי מייחלת שכל הבלגן של השארת דברים אחריו בחלקים שונים בבית תפסק.
תקראו לי קטנונית, הורמונלית או נטפלת לדברים הקטנים אבל לפעמים בא לי שהדברים שהוא הוציא יחזרו למקומם בזמן שהם היו צריכים לחזור אליו ולא נגיד, שבועיים אח"כ או שאם הוא בישל (והוא מבשל נפלא האהבה שלי) שינקה אחריו מיד ולא יראו את שאריות הקרב שלו במטבח יומיים אחר כך או אם הוא החליט לעשות פרויקט כלשהו במרפסת (הוא גם כשרוני ברמות האיש שלי יש לו דף של "עשה זאת בעצמך" תכנסו להציץ) אז שכל החומרי גלם שהוא השתמש בהם יחזרו למחסן באותו הרגע שהוא סיים ולא ימשיכו להתעופף במרפסת שבוע אחר כך, בקיצור הבנתם את כוונתי.
אני מודה שאת הפוסט הזה אני כותבת בהמשכים, התחלתי לכתוב אותו באמצע הלילה אחרי שהוא עיצבן אותי ממש כי הוא בלגן משהו בבית ואז חזרתי להמשיך לכתוב אחרי שהעצבים המפעפעים שלי נרגעו והתחלתי לחשוב על כל הטוב שיש בו ולמה אני כל כך אוהבת אותו.
לדוגמא אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחיים המשותפים שלנו זאת האפשרות להתעורר כל בוקר מול הפנים האהובות והיפות שלו, האפשרות לנשק אותו בבוקר ולהתכרבל אתו בלילה, אלו מותרות שחלמתי עליהן שנים רבות עד שהם התגשמו.
וזאת עצתי לכל הא.נשים באשר הם שרבים עכשיו על דברים קטנוניים שלא באמת תורמים לזוגיות שלהם, פשוט תתרחקו מהסיטואציה ותנשמו, תנסו להיזכר בדברים הטובים ולא בדברים הרעים.
אני יודעת שזה קשה לעשות את זה שאתם בעיצומו של ריב במיוחד שנמצאים בנקודה הזאת שאנחנו בטוחים בטוחים שאנחנו צודקים אבל תקשיבו לי כאחת שחוותה ובטח עוד תחווה את זה על בשרה זה עושה רק טוב.
לי אישית קצת יותר קשה לעשות את זה עכשיו כשאני אקסטרה הורמונלית בשבועות מתקדמים אבל כל בוקר שאני פותחת את העיניים ורואה אותו ישן לצידי אני מבינה שכל החוסר סדר שבעולם שווה אותו, אותנו.

תהיו טובים,
באהבה,
אני.

 

מודעות פרסומת