רצה נגד הזמן

מיומנה של הולכת הליכה מהירה:

מרוץ נגד הזמן כדי להספיק את הכל.
רצה סביב הבית, סביב הילדה, סביבו, סביב הזוגיות רק סביבי אני שוכחת לרוץ.
מרגישה שנמצאת על דרך ישרה, בלי עליות, בלי מורדות, ישר.
ארבעה חודשים אחרי שהיא הגיעה לחיים שלנו ומפחדת לשכוח את עצמי, מפחדת לא לזהות אותי.
רוצה לרוץ קדימה אבל מרגישה שאני זוחלת.
מודה, אני לא אדם שמקבל טוב זחילות, אצלי תמיד הכל מהר.
יוצאת לעצמאות מהר, רוצה לגור ביחד, רוצה להתחתן, רוצה ללדת, רוצה קריירה מצליחה רוצה, רוצה, רוצה.
לפעמים אני שוכחת לנשום, שוכחת ליהנות מהדרך שעשינו, ממה שבנינו יחד.
רק שאני יוצאת למרפסת ונושמת את אויר הלילה אני מרשה לעצמי לקחת הפסקה ארוכה בלי בית, ילדה, כלבים, לחצי החיים פשוט, פשוט להיות, מרשה לעצמי להמשיך לרצות.
מזכירה לעצמי שדברים קורים ויקרו אבל הקצב השתנה, הקצב הואט.
ואולי זה בסדר לא לרוץ, אולי זה טוב לחזור לזחול.
משננת לעצמי שדברים טובים קורים גם בצעדים קטנים, הרי הגורה שלי קטנטנה, וכל יום היא לומדת משהו קטן שהוא עולם ומלואו. צעדים קטנים מקרבים אותה להתפתחות מלאה ושלמה.
מסתכלת עליה ישנה ומחייכת ונזכרת שזה בסדר לקחת כל יום ביומו, שהחיים הם לפעמים מהר ולפעמים לאט.
כל אחד והקצב שלו.
ועכשיו מנסה למצוא את הקצב החדש שיתאים לנו, לשלושתנו.

תהיו טובים,
באהבה,
אני.

מודעות פרסומת